קיימות שבע סיבות עיקריות לזיהום מי השתייה בארץ :

•   שאיבת מים ממקור מים מזוהם.
•  הספקת מים מזוהמים מן הכנרת.
•  חדירת מזהמים למים כתוצאה מרשת הובלת מים ישנה ובלתי תקינה.

אל מערכת המים עלולים לחדור מי ביוב מבורות ספיגה או ממערכת הביוב. סכנות נוספות הן פליטת מזהמים מאביזרים במערכת הובלת המים עצמה בגון מתכות כבדות (מצנרת, ברזים, שסתומים מתכתיים), חומרים פלסטיים, סיבי אסבסט ואפילו מהתפתחות זיהומים בקטריאליים.

•   תקלות במתקני ניטור איכות המים וטיהורם.
•   הספקת מים מזוהמים מחברת מקורות.
•   זיהום שמקורו במאגר מים (בריכה או מגדל מים).
•   זיהום ממקור לא ידוע.

העובדה כי ישראל סובלת ממחסור במים מחמירה את בעיות זיהום מי השתייה. בישראל מנוצלים כל מקורות המים לרבות מי קולחין מטוהרים (לחקלאות), מים מותפלים, מים מליחים. פיתוח חקלאות ותעשיה מואץ ובלתי מבוקר דיו הביא לחילחול מזהמים למי התהום וכן הזרמת מזהמים לנחלים ולים. עוד תרמה  סחבת אופיינית בטיפול ראוי ורציני בבעיות זיהום המים לכך כי חלק נכבד מן הציבור איבד את האמון בכך שמי הברז המסופקים לו הינם בטוחים לצריכה.

אנו עדים לתופעה מתרחבת והולכת בה מי שידו משגת בוחר לדאוג בעצמו לאיכות מי השתייה שלו.
יש הבוחרים במי שתייה  קנויים, דהינו "מים מינרלים" המגיעים בבקבוקים או במיכלים גדולים יותר עד כ 20 ליטר.
יש הדואגים להתקנת מערכת טיהור מים בה מסולקים המזהמים באמצעות מסנני מים. מערכות טיהור מים הן בדרך כלל בעלות מספר שלבי סינון מים כגון , מסנן מים מיקרוני, מסנן מים פחמי, מסנן מים פחם פעיל או פחם דחוס, השמדת זיהום בקטריאלי וחיידקים באמצעות אור אולטרה סגול, מערכת טיהור מים אוסמוזה הפוכה.  


אילו יכול היה הציבור בישראל לסמוך לפחות על נתונים מהימנים לגבי איכותם של מי השתייה ניחא אך גם בתחום זה המצב רחוק מלהיות משביע את הדעת. תדירות נמוכה ומיקום בלתי מייצג הופכות את תוצאות דגימות המים ללא רלוונטיות ממש, קיצוצים בתקציב ובכוח אדם מקשים על קיום פיקוח ראוי (למשל על מפעלים מזהמים). 
התקנים שמציב משרד הבריאות הביאו אמנם לסגירת מספר בארות (כשליש מהבארות בגוש דן נסגרו במהלך עשר השנים האחרונות) אך תקנים אלה מתירים אספקת מים באיכות ירודה מזו המותרת ברוב המדינות המפותחות.
מערכת אספקת המים בארץ מורכבת טלאים טלאים, היא מסועפת וארוכה. מים מהכנרת זורמים מאות קילומטרים לישובים ביהודה ובנגב ועוברים בדרכם מאגרי מים, מתקני טיפול, משאבות מים משוכללות , צנרת, ברזים ואביזרים נוספים. במהלך מסעם זה עלולים המים להיות מזוהים מבחוץ, כתוצאה מביוב או חדירה של כימיקלים מדישון או תעשייה, או מבפנים כתוצאה מאיסוף מתכות כבדות, תרכובות פלסטיק , סיבי אסבסט, התפתחות זיהם מיקרוביולוגי ועוד.
בציניות ראויה לציון מפנים לעיתים הרשויות אצבע מאשימה כלפי ארגונים ירוקים, כגון "אדם טבע ודין", וטוענים כי הם, כתוצאה מהפצת המידע מעורר הדאגה,  האחראיים לאבדן האמון של הציבור באיכות מי הברז.

כאמור הציבור מצביע ברגליו ונאלץ לממן מכיסו מים באיכות מספקת. עליות בביקושים נצפות בכל פעם שמתגלים זיהומים בהיקפים גדולים במים (כדוגמת זיהום מי המוביל הארצי ביולי 2001). 
לעומת כל מי שידו אינה משגת ונאלצים להסתפק למרות כל הדברים שתוארו לעיל במי ברז, נהנים עובדי משרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה, משרד התשתיות הלאומיות, נציבות המים ושאר גופי השלטון והרשויות האמונים על איכות המים המסופקים לציבור נהנים ממנים מינרלים או מים מטוהרים באמצעות מסנני מים במשרדיהם וכל זאת על חשבון משלם המיסים.